מחקר שפורסם מטעם אוניברסיטת קולומביה (2007) התבצע במרכז לטיפול בסרטן עירוני בארה"ב ובדק את השפעת תרגול יוגה על איכות החיים בקרב מתמודדות עם סרטן השד. מטרת המחקר הייתה לבדוק את השפעת תוכנית יוגה בת 12 שבועות אשר כללה תרגול פיזי (אסנות), תרגילי נשימה ותרגילי מדיטציה. משתתפי המחקר נבדקו על סמך שאלונים שבדקו מדדים הקשורים להרגשה הכללית, ליחסי הגומלין עם הסביבה וההרגשה הפנימית של הנחקרים כמו עייפות, חרדות וכדומה.
במחקר השתתפו 128 נשים מקבוצות אתניות שונות (לבנים, ממוצא אפריקאי וממוצא היספאני). המחקר נעשה כך שהנחקרות נחלקו בצורה שרירותית לשתי קבוצות. קבוצת המחקר תרגלה יוגה במשך 12 שבועות בעוד שקבוצת הביקורת הייתה "בהמתנה" בתקופה זו ולא תרגלה יוגה. הנחקרים נבדקו לפני תחילת התהליך ולאחר 3 חודשים. כמחצית מכל הנחקרות קבלו טיפול רפואי דוגמת הקרנות וכימותרפיה.
תוצאות הראו שבקבוצת הביקורת שלא זכתה לתרגול יוגה נמדדה ירידה משמעותית בהרגשה הכללית. לקבוצה שלא הייתה בטיפול כימותראפי נמדדו שיעורים גבוהים יותר יחסית לקבוצת הביקורת במדד איכות החיים QOL , ההרגשה הכללית, בהתייחסות החברתית (social well-being), בהתייחסות הרוחית spiritual well-being ובמדד החרדה. יש לציין שרמת השיפור הייתה למרות שבשיעורי היוגה נכחו 69% מהחולים בממוצע.
למרות הנוכחות החלקית בשיעורי היוגה (כתוצאה מטיפולים מקבילים ועייפות) מראה שהיוגה שיפרה מאוד את היכולות החברתיות וההרגשה כללית. לממסד הרפואי ידוע הקשר שבין החוסן הנפשי, ההרגשה הכללית למדדי ההחלמה מסרטן. מחקר זה הראה שיוגה משפרת כל אלו ופועלת לטובה גם בהרגשה הפנימית ובגם ביכולות החברתיות של המתמודדים עם המחלה.