עקרונות היוגה לטיפול בפריצת דיסק

פריצת דיסק במובנה הפזיולוגי מתייחסת לפריצת הדיסק הג'לטיני המפריד בין חוליות עמוד השדרה. יש לציין שאנשים רבים אינם מודעים כלל לפריצת הדיסק שלהם עד אשר מתפתחים סימפטומים אופייניים המביאים אותם לבדיקות ודיאגנוזה רפואית. סימפטומים מופיעים בדרך כאשר הדיסק לוחץ על עצב בחוט השדרה וגורם לשלל תסמינים אשר אינם דווקא מופיעים בגב אלא ברגליים ובמפשעה. התסמינים עשויים לכלול: כאב חד, מוגבלות בתנועת הרגל, חולשת רגלים, צליעה, נימול, איבוד תחושה ועוד. פריצת הדיסק עשויה להתפתח מבעיות יציבה ארוכות שנים כאשר הטריגר היא פעולה פשוטה יחסית כגון הרמת משא כבד. השלב הראשון שעובר על האדם הוא כאב חד משתק ומגביל שאחריו מחפש האדם פתרון לבעיה. הפתרון הטיפולי והשיקומי שאנו מציעים הוא תרגול יוגה טיפולית מותאם באופן אישי. התסמינים לפריצת דיסק, לבלט ושינויים מבניים או פגיעות גב הם פעמים רבות זהים ועל כן פיתחנו קווי עבודה דומים המשלבים את עקרונות הויג'ננה לכלל בעיות הגב והצוואר שאנו נתקלים בהם.

1.הרפיית הגוף –  כאשר סובלים מכאבי גב כרוניים, או פגיעות בגב, אפילו זמן קצר לאחר פגיעה, מפתחים כיווץ בשרירים העוטפים את האזור במטרה להגן על המקום הפגוע. המקום ש"נסגר" אם לא מטופל, ממשיך להתכווץ גם לכיוון גב עליון ומצד שני לכיוון הרגליים ומשנה כך את היציבה. לרוב נגרמים הכאבים מהכיווץ עצמו שמגביר את הלחץ על העצבים ובכך את ההקרנות והכאבים הנלווים. גם מצב התודעה שמתלווה לפגיעה הוא מצב של לחץ ודחק ואנו מגיעים למצב בו הגוף והנפש  "מזינים" זה את זה ומכווצים זה את זה. העיקרון שיכול להפסיק את המעגל הפוגעני הזה הוא הרפיה.

אם כן – תחילתו של האימון תהיה בתנוחת הרפיה כלשהי. נשלב נשימה בקצב טבעי והעברת תשומת לב אל הגוף כולו תוך התמקדות הדרגתית באזור שלוקח את מירב תשומת הלב. מתבוננים בתחושות באזור זה ללא תגובה, רק ממשיכים לנשום ועוזבים כל רצון (להחזיק או לשחרר), מצב זה בפני עצמו משחרר. גם הידיעה שמורה יושב לידך בטוח בעצמו ובדרך, ונותן הנחיות מאפשרת שחרור והרפיית הגוף. ההרפיה מציעה אפשרות להפחתה משמעותית בכאב והצעד הראשון לטיפול עצמי באמצעות יוגה.

2. השקטת התודעה – לאחר ששחררנו חלק ניכר מהמתח שהצטבר בגוף, נוכל להשקיט את הראש, את השכל הפועל ללא הפסקה ומסיט את תשומת ליבנו מהגוף. קודם הרפינו את הגוף מכיוון שכשהגוף כואב לא מתאפשר שקט בתודעה. ברוב הגורף של כאבים כרוניים בגב התחתון, בנוסף לכאבים הפיזיים יסבול אותו אדם מתודעה תזזיתית, רועשת, לא מאורגנת ולעתים מאופיינת בחרדות. ההתעסקות הבלתי פוסקת בכאב, הינה סוג של רעש מנטלי אשר משפיעה על היציבה, ובהדרגה לאורך השנים נהפכת גם היציבה הפיזית ל"חרדתית" – הגוף משקף את מצב הנפש הרועשת. לדוגמא: נשימה מתקצרת, גב עליון חלש וכפוף, בעקבותיו נחלש גם הגב התחתון, מתח מצטבר בצוואר, כתפיים וגב תחתון וכן הלאה. אפשר לראות באופן מובהק, כיצד השקטת התודעה באמצעות הרפיה משנה מהר מאוד את היציבה. השקט הפיזי שנוצר משפיע על השקט הפנימי. השקט מתאפשר גם על ידי ניתוק מוחלט מכל תפקיד שיש לנו בעולם – אמא, בוס, עובד, אח של, בן של וכו. נאפשר לתלמיד שלנו חיבור לאני הפנימי, לו אין תפקיד או מחויבות בעולם, חוץ מטיהור הנפש וריפוי הגוף. נאפשר לתלמיד התבוננות בנפש הסוערת והרועשת בתחילת האימון, נסמן לעצמנו את אותו רגע, ואז נתבונן שוב בסוף התרגול בשקט שנוצר. כך מפנים התלמיד את השפעת התרגול ומקבל מוטיבציה להמשיך להתאמן

3. הכוונה – לתחום את זמן התרגול כאזור ללא מתח, להשאיר "בחוץ" עם הנעליים את הטרדות איתן הגענו, ולנסות להיות למשך זמן התרגול בנוכחות מלאה. זהו תרגול לשהייה בזמן הווה. באופן זה נוכל לפחות למשך שעה זו, לראות את עצמנו באופן מעצים – אקטיבי ומכוון לריפוי ולא כ "חולים" או "סובלים". אם המצב הפיזי מאפשר – בתנוחת עמידה, אם לא – בישיבה על כיסא, או כל תנוחה נוחה אחרת. נעצום עיניים כדי להתמקד פנימה ללא הפרעות חיצוניות, ונקשיב פנימה. נבדוק עם עצמנו – מהי מטרת האימון שלנו להיום. יש  התכוונות כללית – למה בכלל אנחנו עושים יוגה? וגם התכוונות פרטית לכל אימון ואימון. כל בוקר מחדש, לא נעבוד כאוטומט אלא נהיה מודעים: מה אני צריך היום? לסובלים מכאבי גב כרוניים יכולות להיות מטרות בסיסיות מאוד כמו – לשחרר היום את הגב הנוקשה, או את שרירי הצוואר. אם התקדמנו באימון וכבר פחות סובלים מכאבים יכולות להיות מטרות כמו: לחזק את שרירי הגב, או הבטן ועוד מטרות שמקדמות לריפוי. יכולה להיות גם כוונה מנטלית לתרגול – היום באימון אני רוצה להפסיק לפחד ממבחן שיש לי מחר, אני רוצה לסיים את התרגול היום רגועה יותר, שלווה יותר, לכעוס פחות וכו'. כשאנו מכוונים התרגול הוא רב עוצמה, ותפקיד המורה להזכיר לתודעת התלמיד להישאר ממוקדת כמו קרן לייזר. הדרך לחבר בין התודעה לגוף, להתכוונן, היא דרך הנשימה: נושמים אל תוך היד תוך כדי תנועה, נושמים אל תוך הגב כשרוצים להרפות אותו. תנועה ונשימה מתרחשות כל העת ביחד. גם במהלך האימון נזכיר לתלמיד בדרכים שונות את המטרה שאליה כיוון בתחילתו.

נזכור אותה גם בסיום.

4. השתרשות – לרוב התלמידים הסובלים מבעיות וכאבים בעמוד השדרה קשה מאוד עד לעתים בלתי אפשרי לעמוד בלי לזוז. רובם יתחילו ללמוד את עקרון ההשתרשות בשכיבה על הגב כשהברכיים מקופלות וכפות הרגליים על המזרון. אחרי שהגוף כולו עבר תהליך הרפיה ושחרור ממתח נשיב את תשומת הלב אל המגע של כפות הרגלים באדמה. מרגע שאנחנו מתחילים ללכת, בסביבות גיל שנה, מונח כל גופינו על כפות הרגלים. לכל עיוות הקטן ביותר בכף הרגל יש השפעה על היציבה כולה ובעיקר על עמוד השדרה. כמורים נתבונן בקפידה בכפות הרגלים של התלמיד: מבנה, סטיות במבנה, חלקים בכף הרגל שמוזנחים מתשומת לב, למשל – בוהן קטנה שמרחפת באוויר, נטייה להניח משקל על הקשת החיצונית, או הנחת רוב המשקל על העקבים. שם נוכל ללמוד הרבה על היציבה של הגוף כולו ממש כמו עץ שלא יכול להיות יציב אם שורשיו חלשים או שטחיים. התבוננות זו יכולה להיעשות בכל תנוחה בה מונחת כף הרגל על הקרקע. רצוי גם בהליכה. השתרשות של כפות הידיים בעמידת שש תלמד אותנו על בעיות באזור הצוואר והגב העליון, ואפשרות לריפוי דרך תיקון מנח כף היד ומנח המרפקים, הכתפיים והשכמות בתנוחה זו ולאחר מכן בכלב מביט למטה.

העבודה בהשתרשות בתנוחות שכיבה ועמידת שש מלמדות את התלמיד על חשיבות הבכסיס והכוחות העולים ממנו ובונים את היציבה. עם התפתחות התרגול שם לב התלמיד בחייו למנח כפות הרגליים ולאזורים חלשים שאינם מעבירים כוח זה כלפי מעלה. לדוגמא השתרשות לא נאותה יחד עם חולשת הגב התחתון לא מאפשרת לאנרגיה מספקת להגיע לגב העליון ונוצר שם עומס,  כאב ובעיות יציבה נוספות. השתרשות מאפשרת לאדם שליטה על תכנים מנטליים מפריעים כמו למשל במקרה של תלמיד שסבל מחרדות בעקבות הלם קרב. הייתה התעלמות וחוסר תחושה במגע כף הרגל באדמה. לאחר מספר שעורים, כשהופנמה המודעות לחשיבות היחסים בין כף הרגל לאדמה, הצליח למנוע התקף חרדה שהרגיש שמגיע על ידי ריכוז בכפות הרגליים בלבד.

5. חיבור – כשסובלים מכאב ו/או חולשה בחוליות התחתונות של עמוד השדרה, משמעות הדבר היא ניתוק הרצף האנרגטי שעולה מעלה מהאדמה. החוליות התחתונות והאגן הם מרכז הגוף: מעליהן פלג הגוף העליון: הטורסו, גפיים עליונות, צוואר וראש. מתחתם פלג הגוף התחתון: אגן ורגליים. משמעות הניתוק היא שהחלק העליון לא מודע לתחתון, לא משתמש בכוח שלו ובחיבור שלו לאדמה. הניתוק בין שני חלקי הגוף יוצר יציבה לא נכונה המעמיקה עם השנים ונעשית פתולוגית – כל המבנים מגיבים אליה ומשתנים בהתאם: השלד והמפרקים, השרירים, וגם האיברים הפנימיים ובכללם איברי הנשימה, מה שיוצר גם הפרעה לנשימה. הניתוק יוצר עומס יתר על פלג הגוף העליון ומחליש אותו כיוון שאין שימוש בכוח המגיע מן האדמה, בגלל היחלשות הפלג העליון נופל כל העומס על החוליות התחתונות ולאט לאט כל המבנה ההולך וקורס.

בתרגול נרצה לחדש את שיתוף הפעולה בין שני חלקי הגוף וליצור תחושה אחדותית של עבודה משותפת של כל האיברים. לרוב למי שסובל מכאב בגב תחתון קשה ומכאיב לעמוד, ולכן נתחיל מעמידת שש ומעבר ליוגה מודרה כהכנה לכלב מביט מטה. התנועה מההתחלה היא הכרחית מכיוון ששרירי הגב התחתון מכווצים ומנוונים ודרושה תנועה לעורר ולחמם את האזור. בהתאם ליכולת האישית של אותו אדם נתקדם לעבר התנוחה תוך שמירה על העקרונות הקודמים (הרפיה, הכוונה השתרשות). נגיע לתנוחה בהתחלה כחלק מהויניאסה (רצף) ובתנועה, ולאחר מכן נתחיל גם לשהות. כשמגיעים למצב של שהייה נוחה, יחסית, בכלב מביט מטה אנשים מרגישים לראשונה תחושה מעצימה ונפלאה שהיא חדשה להם – תחושה שבה כל החלקים בגוף מחוברים ועובדים יחד בהרמוניה. כל השרירים עובדים במאמץ  לשמור על אותו מבנה אחדותי שיש לו תנועה פנימית בכמה כיוונים ויוצרת בגוף חום ואנרגיה מעוררים. תחושת חיבור.

6. נשימה – לפני הכול, ולאחר שמאפשרים לגוף להרפות ומתרכזים בתחושה של אברי הגוף השונים, מעבירים את תשומת הלב אל הנשימה. הנשימה ככלי לריכוז ולשחרור כאב. כשכואב מאוד אי אפשר לתרגל, אי אפשר לכוון ולמקד את התודעה, כי היא שרויה רק במקום שבו כואב.

נאדי שודנה הוא תרגול ייחודי בכך שהוא מאזן את שני ערוצי האנרגיה (האידה והפינגלה). חווית האיזון מאפשרת למתרגל לקבל משוב מגופו למציאת קו מהאמצע. משוב זה עשוי אף להיות מורגש כתחושת עקמומיות במקרה של עקמת.

נשיפות ארוכות מפעילות את מערכת העצבים הפארא-סימפטתית זו האחראית על ריפוי עצמי במצב של "נוח ועכל" Rest & Digest. נשימות מסייעות להעלאת הריכוז והמודעות מה שמאפשר עבודה מדויקת יותר על דגשים ובעיות יציבה. שימוש בנשימה לשיפור היציבה על ידי עיקרון של שאיפה המרחיבה בית חזה ונשיפה המכנסת את אזור הבטן. זו מסייעת בייצוב האמצע. לכך נוסיף גם את השימוש בsamana  ו vayus  prana המסייעים במציאת וחיזוק מרכז כובד באופן תלת ממדי: האמצע שבין החלק התחתון לעליון של הגוף, האמצע שבין החלק הקדמי לאחורי, ולבסוף האמצע שבין החלק הימני לשמאלי של הגוף. מתוך אותה נקודת אמצע שנבנית מאימון לאימון, מתחילה להיווצר בניה של יציבת גוף הרמונית. עם התייצבות הגוף נוצרת יציבה מנטלית, ולהיפך.

7. התרחבות – על פי היוגה, כאב הוא אזור בו פראנה תקועה ואינה זורמת. למשל באזור הגב התחתון או לאורך הרגליים. התרחבות מאפשרת לפראנה לזרום ביתר חופשיות מה שמפחית את עוצמת הכאב. עם הפחתה או היעלמות התחושות הבלתי נעימות, מתפתחים בתלמיד שאר העקרונות היות ותשומת הלב מתפנה ואינה מרוכזת בכאב. התרחבות מאפשרת הכלה גדולה יותר של תחושות גוף (נעימות או לא) ואיזון נפשי מולן. איזון נפשי הוא במובן של שמירה על מרכז מנטלי נוכח ויציב. יש לציין שפריצת דיסק היא אירוע טראומטי המותיר רשמים פסיכו-פיזיים (samskara) לזמן ממושך. איזון נפשי מאפשר לתלמיד לנקות רשמים אלה ולחזור לתפקוד ללא חשש מנסיגה.

יוגה טיפולית היא הוראת מיומנות של טיפול עצמי באמצעות יוגה. אנו רואים בעבודתנו שמיומנות זו והפירות שבצידה מתבססים על שילוב היוגה באורח חייו של האדם. שימוש בעקרונות הויג'ננה מאפשר למתרגל לימוד מיומנות זו ביסודיות ובאחריות אפילו במצב של כאב כתוצאה מפריצת דיסק. העקרונות הם חווייתיים ותפקידו של המורה להנחות של התלמיד לשים לב, ולהיענות לעקרונות הללו.