כאשר אדם מתחיל לתרגל יוגה טיפולית, עומדות לנגד עיניו מטרות מסוימות. למשל, הפסקת כאבים, שיפור יכולות תנועה, הרגעת מתח נפשי וכדומה. למרות שכל אדם הוא מקרה פרטי, קיימים משורי התקדמות מקבילים המתרחשים אצל כל התלמידים המתרגלים באופן קבוע יוגה טיפולית.
מישור הנשימה – זהו ללא ספק המישור הראשון בו מתרחשת ההתקדמות הרבה ביותר. הנשימה משפיעה על
האיזון בין מערכת העצבים הסימפטטית לפארא-סימפטית. הנשימה הנה מדד לרמת המתח או הרגיעה בו נמצא המתרגל בכל רגע. קצב הנשימה, אורכה, עצירות נשימה הספונטניות, מהווים מדד למצב המתרגל ברגע נתון. מעשנים ואלו הסובלים מבעיות נשימה ו
מתח נפשי חווים מיד בהתחלה התקדמות מהירה יחסית כבר בתחילת התרגול
מישור התנועה – פרמטר התנועה קשור באופן ישיר לכאבים כרוניים. עם התרגול התפשטות הכאב נעצרת. הקרנות כאב משתנות ונחלשות. בחלק מהמקרים הקרנה נעלמת אך מתווספים מוקדי כאב חדשים המעידים על תהליך שינוי וריפוי. המשך תרגול גורם לגבולות הכאב להיטשטש וההתייחסות לכאב משתנה. טראומות כאב עמוקות עולות על פני השטח גם ברמה הפיסית והמנטאלית
מישור התחושות והפראנה – עם התרגול עולה חיוניות הגוף, משתחררת ונעה אנרגיית חיים (פראנה). תנועות הגוף, יחד עם נשימה והרפיה מחזקות את רגישות המתרגל למודעות הגוף, למחשבות, רגשות ולתחושות השונות. המתרגל לומד על גופו באופן אינטימי – על הקשרים שבין מחשבות ותחושות, בין הרגלי יציבה, תנועה וכאב. המתרגל חווה את מחזורי הגוף במהלך היום והרגלי חייו בהקשרים אלו. בהקשר זה מקבל המתרגל תובנות עמוקות בנוגע לחייו ולבחירות שהוא עושה.
מישור התודעה – זהו המישור הקשה ביותר למדידה ולהתקדמות למרות שהוא זה שגורם לנו את הסבל הגדול ביותר. כל תרגול היוגה מכוון להשקטת גלי ההכרה. תרגול אסנות (תנוחות יוגה), תרגילי נשימה, ריכוז והרפיה כולם נועדו לטיהור משקעים בהכרה. משקעים אלה (סמסקרות = רשמים) גורמים לגלי ההכרה ולתגובות המנציחות את אותם רשמים.
במישור התודעה מצויות מחשבות הכעס, החמדנות והשפיטה ומתוך מישור זה הן משפיעות ויוצרות משקעים ורשמים בשאר המישורים. על כן עבודה על מישור זה דורשת סבלנות והתמדה. פעמים רבות הלימוד העיקרי למתרגל היא התבוננות שקטה ללא תגובה גם אם מחשבה טורדת אותו תקופה ארוכה מאוד. ההתקדמות הנמדדת במישור זה היא השקט והמיקוד הנוצר בהכרה, שיפור במערכות יחסים, ודימוי עצמי.
השיטה שאנו מלמדים פועלת על ארבעת המישורים בו בזמן אך עם זאת מודע התלמיד לקצב התקדמות שונה בכל אחד מהם. יש לשים לב שהתרגול אינו גורם לנסיגה באחד מהמישורים, כמו למשל לכאב פיזי או הפסקות נשימה. שני סימנים אלו אמורים להורות לתלמיד ולמורה על בעיה בתרגול שיש לפותרה.
פניה בוואטסאפ