בערך לפני שנה וחצי, לאחר אימונים בחדר כושר, החל לכאוב לי הגב. נו, טוב אמרתי לעצמי, אז כואב. שיננתי את הסיסמא הידועה של כל בן אדם שמתעסק בספורט וכואב לו:"MOVE THROUGH THE PAIN". נמשיך, נתחזק ואז הכאבים ייעלמו. בכל זאת אני צעיר, מה כבר יקרה. בין עצמי לעצמי ידעתי שזה לא עובד כך אבל אף אחד לא לימד אותנו במערב להקשיב לכאב ולהתייחס אליו. כי אנחנו עושים מה שהפטרון האמריקאי עושה – לוקחים כדורים וממשיכים הלאה. אני לא לקחתי כדורים אבל המשכתי. המשכתי עד לאותו רגע שזה כבר היה יותר מידי. הכאב היה חזק, כל כך חזק עד שלא הרגשתי את כפות הרגליים.
לא לקח לי הרבה זמן להבין שהכאב הזה הוא לא סתם כאב שיגרתי אלא פריצת דיסק. ה-CT אישש שאכן בגב התחתון שלי נפרצו להם שלושה דיסקים. שניים ברמה קלה ואחד ברמה בינונית. אני החלטתי שגמרנו עם השטויות והפסקתי כל פעילות. בדיעבד, אני חושב שאילולא המשכתי מצבי היה גרוע בהרבה. תוך כדי הכאבים הייתי בפיזיותרפיה אבל הפיזיותרפיה הקלה נקודתית וזמנית. לאחר חודש הרגשתי יותר טוב, הכאבים די עברו אבל כל תנועה של הגב גרמה לכאב, גם אחרי חצי שנה. בתור בן אדם שאוהב לזוז, המחשבות על ה'נכות התנועתית' הזו חלחלו לאט לאט לתוך הראש, מחשבות כמו: "כבר חצי שנה לא רצתי, אז מה תעשה כבר עוד חצי שנה?", "אין מבחינתי יותר טיולים בארץ" וכו' וכו'. כאן הכאב המתמשך הזה הפך לחרדה. וחרדה זה כאב יותר קשה לטיפול ויותר מסובך. החרדה התמשכה והכאבים התחזקו, כי הגוף בזמן חרדה מגביר הכול, כל כאב כואב פי מאה, כל מחשבה רעה היא רעה פי מאה. לרפואה לא היה פתרון בשבילי כי פשוט לא מנתחים פריצה כזו. הרופא אמר "לך לשחות". עצה לא רעה, שחייה עוזרת, אבל שוב פעם, כמו הפיזיותרפיה, זו הייתה עזרה נקודתית וזמנית. ומה עם החרדה? נו באמת, שאני אספר לרופא על חרדות?! מה הוא מבין בחרדות?!
המזור עדיין לא הגיע. נואש, פתחתי את האינטרנט וקראתי על פריצות דיסק, בין החיפושים מצאתי את המרכז ליוגה הטיפולית. החלטתי לנסות וללכת על זה. בלב שלם, בלי מחשבות של אין מוצא. ניסיון אחרון. לא ציפיתי שזה יפסיק את הכאב, חשבתי שזה אולי יקל. מפה לשם פגשתי את רועי ומאותו רגע, ההשתקמות האמיתית שלי החלה. במקצועיות של רופא מומחה, הוא רשם שלי מרשמים בצורת תנועות. לאחר שני שיעורים בלבד הרגשתי יותר טוב. התנועות האריכו את הגב וחיזקו אותן, וכשכאב לי בבית וגם שלא כאב, הייתי עושה יוגה, ומרגיש שחזרה השליטה לידיים שלי. אני יכול לשלוט בכאב ולהפסיק אותו. ומה עם החרדה? הנשימות נתנו לי את המושכות למוח שלי והנה, מצאתי את עצמי גם שולט בכאב וגם שולט בחרדה. היום, בזכות רועי, אני המטפל של עצמי. היום, לאט לאט אני חוזר ליותר ויותר פעילות וברוב הימים לא כואב כלל. אפילו לסחוב חפצים (עניין שהיה לפני שנה וחצי בגדר חלום) אני מסוגל. כיום, אני כבר רץ להנאתי.
פניה בוואטסאפ