כעס הוא אחד הרגשות ההרסניים ביותר. הכעס מניע אותנו למחשבות תוקפניות, תקשורת ומעשים הפוגעים בנו ובסובבים אותנו. מאמר זה מתאר את התהוות הכעס והישנותו והדרך ממנה ניתן להשתחרר ממעגל הרסני זה. הדרך המוצעת כאן היא על פי היוגה ותורת הבודהה ועלינו להדגיש שאין היא מתבססת על הפסיכולוגיה של הכעס. אין אנו מתעסקים בסיבות לכעס, ואם הוא מוצדק, אלא מתמקדים בהבנתו הפסיכו-פיזית ובשחרור ממנו.
שורשי הכעס עמוקים מאוד ומצויים בכולנו. מילדות אנו חווים תסכולים ורגשות שליליים כלפי העולם. כאשר משהו אינו עונה בקנה אחד עם ציפיותינו אנו מגיבים ברוגז ומפתחים מנגנוני הגנה שונים בכדי לא לחוות שוב את אותם התסכולים. היוגה והבודהה אינם עסוקים בשאלת שורשי הכעס, אלא רואים בכעס עובדה קיימת, חלק לא טהור בתוכנו אותו יש "לנקות". הדרך המשולבת המוצגת שנציג מראה את האופן בו יש להתייחס לכעס כאשר הוא עולה, כיצד להתמיר אותו ולעקור את שורשיו.
הכעס הוא תחושה
כעס הוא בראש ובראשונה להט – חום. מכאן גם הביטוי העברי "בערה חמתו". ניתן לראות זאת בבירור מול פעוטים כועסים, אט אט התסכול מתגבר, הפנים מאדימים ועולים חוסר תקשורת ועקשנות. אם תחוו כעס בתשומת לב, תרגישו את הכעס עולה מעלה מאזור הבטן כחום, מתגבר יותר ויותר, ועולה לעבר החזה והראש. ככל שההזדהות עימו ממשיכה כך אובד האיזון הנפשי. הכעס אינו תלוי דווקא בגורם חיצוני כמו גירוי, מספיקה מחשבה על אירוע מכעיס בעבר בשביל לחדש את הכעס והחום מופיע עימו.
הבנת הכעס כתחושה פיזית חיונית לתבונה שאנו רוכשים בכדי להשתחרר ממנו. זאת מכיוון שתחושה, היא תמיד ברת-חלוף. כל התחושות זמניות, ומשתנות תמידית – באות ונעלמות. תובנה זו משמעותית להשגת השחרור: אם נחווה כעס כתחושה, ונבין שאינה נצחית, תפתח עבורנו הזדמנות לחוות את הכעס בהקשר חדש – גל החום שהוא הכעס הינו זמני.
אז מה אמיתי?
אנו נמצאים במגע ישיר ורציף עם תחושות הגוף. גם כשאיננו מודעים. רעב, צמא, בדידות, קנאה, שמחה, כעס וכדומה הן תחושות והן קיימות ומוחשיות בעבורנו. במילים אחרות, יחד עם התעוררות הכעס כזיכרון או גירוי, עולה עימו גם תחושה (למשל חום). חום זה הוא מוחשי בעבורנו ולכן אנו תופשים אותו כקיים אפילו אם הגורם לו איננו נוכח. על כן, כאשר אנו חווים כעס מיד נשים לב לגוף – נברר ונחקור: מה אנו חשים עכשיו והיכן? כשאנו שמים לב לתחושות הנלוות לכעס תיחלש ההזדהות אתו. התבוננות זו, על טיבה והשתנותה של התחושה, מביאה איתה איזון ונקודת יציאה ממעגל הכעס.
כיצד מתחילים?
בתחילת התהליך נרגיש שהשתלטות הכעס עלינו היא מהירה מאוד כיוון שאנו רגילים להזדהות עמו ולהגיב אליו. בשלב הראשון, בכדי להביא איזון מיידי אנו מעודדים התבוננות בנשימה והארכת נשיפות. כעס מפעיל את מערכת העצבים הסימפטטית – המעוררת, זו האחראית על תגובות של תקוף או ברח (Fight or Flight) . נשיפות מתארכות דרך האף מעבירות את האיזון
למערכת העצבים הפארא-סימפטטית – המרגיעה, זו האחראית על עיכול ומנוחה ( Rest & Digest). נשיפות ארוכות דרך האף מאפשרות הרגעה והתבוננות מאוזנת בתחושות. לעיתים די בכמה נשיפות בשביל להתנתק מההזדהות עם הרגש (הכעס), לחזור לאיזון ולהתבונן בתחושות בגוף. בהמשך נעודד להתבונן בתחושות הגוף בתשומת לב רציפה. בכך נכיר בשלביו הראשונים של הכעס ונשאר מאוזנים מולו.
איור 1 – מעגל הכעס
איור 2- יציאה ממעגל הכעס
תרגול יומי
לתרגול יומי של נשימות (פראניאמה),
הרפיה ו
מדיטציה יש משקל רב בהתמודדות עם כעס. אדם כעסן הוא אדם החווה את סביבתו כמאיימת. תרגול יומי של יוגה ומדיטציה משחרר מתחים, מלמד מיומנויות של רגיעה ואיזון. זוהי התשתית ליציאה ממעגל הכעס והתמרתו. התרגול היומי מעלה בנו רגישות ומודעות ששתיהן חיוניות ליציאה מהירה מכעס.
לספר מה מטריד
ללא ספק, המקור העיקרי לכעסים נובע ממערכות היחסים שלנו עם בני אדם. כאשר מישהו אינו עונה לציפיותינו יש לנו שתי אפשרויות תגובה –לא להגיב או להגיב. תגובה נכונה מגיבה מיידית, בלהט הרגע – זהו אינו כעס. תגובה מאוחרת יותר, לאחר "התבשלות" טעונה יותר והרסנית יותר. במקביל, כעס שאינו מבוטא כלל ונשאר בגוף הוא הרסני כלפינו ומפתח תסמינים פסיכו-פיזיים שונים שפוגעים בבריאותנו.
סיכום
המפתח לשחרור הוא להיות נוכח ברגע הזה ממש, בהתבוננות בגוף. הבחירה שלנו אם להגיב או לא להגיב לתחושה מאשר את קיומה. משום כך, ללא מודעות לתחושות הגוף אנו מגיבים מיידית על קיומו של כעס. התבוננות בכעס בהקשר של תחושה מאפשר לנו לבחור ולפעול בתבונה מול הגירוי או המחשבה המכעיסים. מיומנות זו נרכשת בתרגולי נשימה, הרפיה ומדיטציה ומיושמת בחיי היום יום.
פניה בוואטסאפ