מהי מדיטציה ומתי היא מתבקשת?

מדיטציה הנה התרגול ורכישת המיומנות של ריכוז ההכרה והמודעות. מדיטציה היא תרגול שמביא להשקטת ההכרה והבאתה תחת שליטה והרצון המודע שלנו.

מטרת המדיטציה היא ההתפתחות הרוחנית והגופנית שלנו ורכישת מצבים גבוהים של תודעה, ידיעה עצמית והארה רוחנית. מטרתה היא להראות לנו מי אנו באמת כאשר מתוך הדממה אנו לומדים מהו שקט אמיתי, אושר אמיתי, ריפוי ושחרור מסבל. מדיטציה היא כלי מרכזי בתרגול היוגה.

הדבר הראשון שמביאה המדיטציה למתרגל הוא פיתוח של ריכוז ומודעות. מתוך ריכוז כזה מתפתחת הוויה שאינה מושפעת ונגררת בנקל אחרי גירויים שונים. המדיטציה 'מאלפת' את ההכרה לנוע להיכן שאנו רוצים במקום שאנו נגרר אחריה ללא שליטה. עם מיומנות התרגול והתפתחות הריכוז שלנו צומחת בנו הידיעה העצמית לגבי המהות שלנו – המקור שלנו. על פי היוגה, המהות שלנו, האמת, ההוויה שלנו היא קיום בלתי משתנה ונצחי שנמצא תמיד באושר מוחלט ושאינו תלוי בגורמים חיצוניים.

למדיטציה סגולות רבות שהמדע המערבי מתחיל להכיר בהם כמו לדוגמא: שיפור תפקוד המוח, שיפור מצב הרוח, פיתוח היצירתיות, פתיחות רגשית ושכלית, שיפור זיכרון לטווח קצר, תפקוד משופר בחיים, בריאות מנטאלית וגופנית ועוד. האמת היא שאלו הן הסגולות הבסיסיות ביותר של המדיטציה. מעליהן מצויים שלבים גבוהים יותר של פיתוח עצמי וכוחות שאין זה המקום עדיין לדבר עליהם. תרגול המדיטציה מכוון להשגת מצב שבו לא קיימת שום הפרדה בין 'אני' 'לאחר' או בין 'המתבונן' ל-'מושא ההתבוננות' (אין הפרדה בין אובייקט וסובייקט). למצב זה של אחדות קוראת היוגה מצב של 'סמהדי' (samhadi) והוא המצב אליו האדם הרוחני שואף – התמזגות עם כל מה שקיים ועם מקור הבריאה (הבורא, האלוהות, האמת …).

קיימות שיטות רבות ומגוונות לגבי תרגול המדיטציה. חלקן פאסיביות וחלקן אקטיביות. ישנן מסורות רבות, מורים רבים והיום אף ניתן לתרגל באמצעות הקלטות בבית. השלב הראשון והמכריע בתרגול המדיטציה הוא פיתוח מיומנות של ריכוז. בשיטות מדיטציה מסוימות מתרכזים באובייקטים או בפעילויות שונות כמו ריכוז בנשימה, ריכוז במרכז מסוים בגוף, שינון מנטרה (mantra), חזרה נשנית של שם האלוהים, הקשבה לכל הקיים, התבוננות בנקודה חיצונית, ריכוז בכל פעולה שאנו עושים בחיים, התרכזות בשאלה מסוימת ועוד. רצוי ללמוד מדיטציה ממורה או מתרגל מדיטציה ותיק יותר שמנחה בשלבים הראשונים.

כשרק מתחילים לתרגל קיימים בנו הרגלים וכוחות שיסרבו לפנות מקום לריכוז ושקט. למתרגלים מתחילים נראה הדבר בדרך כלל כמשימה קשה. אנו רגילים לחשוב, הרבה וללא מודעות. אנו רגילים לקפוץ מדבר לדבר ולהשתעמם בקלות. להיות מודע לכל מחשבה והמחשבה זו מטלה שנראת בלתי אפשרית ממש. בכל זאת, כל צעד קטן בשלב זה הוא צעד גדול וחשוב. לחזור שוב לריכוז הראשוני של מושא המדיטציה (במה אנו מתרכזים במדיטציה) ללא שפיטה או האשמה עצמית זה הדבר המרכזי שיש ללמוד. תמיד הכוונה היא לחזור לריכוז ללא אשמה, שפיטה או רוגז. אין זה משנה כמה פעמים נוטשים את הריכוז בזמן המדיטציה, המטרה וההתפתחות תלויה בכיצד אנו חוזרים בחזרה לריכוז. עם הזמן מתפתחת בנו המיומנות החדשה הזו. ההכרה שלנו, שרגילה לנדוד מדבר אחד לשני שוקטת ומובאת תחת שליטה ורצון. אנו מתחילים להיות מודעים בכל רגע ובלי מאמץ למה שאנו חושבים ומה אנו רוצים לחשוב ולהרגיש בחיים. היות ולמחשבה שלנו יש כוח ממש בעולם, יש למדיטציה ערך עצום. עם התרגול מגיע גם החשק למדוט. המדיטציה הופכת לפעילות מבורכת שהגוף והנפש מבקשים. המדיטציה הופכת אז להיות מתנה שאנו נותנים לעצמנו בכל רגע בחיים עצמם.